<h1>ספר מצות זמניות הלכ' פורים</h1>
<h2>דף כד.</h2>
וצריך היחיד לומר על הנסים בתפלה וש"ץ בהודאה. ואם שכח לאומרו אין מחזירין אותו. ויאמרה עוד בברכת המזון. ויום פורים אסור בהספד ותענית. אך חייב כל המאמין לעשות אותו יום משתה ושמחה ולהגדיל בסעודתו כפי יכולתו. ותהיה הסעודה ביום, לאומרם [מגילה ז' ע"ב] סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא. וצריך להרבות לשתות יין עד שתתבלבל דעתו, לאומרם [שם] חייב אדם לאיבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ברוך מרדכי לארור המן. וחייב לתת צדקה לעניים, ולא ידקדק בה כשיתנה להגונים בלבד, אלא לכל מי שישלח ידו לשאול יתן, ואין העני רשאי להוציא מעות צדקת פורים אלא במאכל ומשתה, לאומרם [ב"מ ע"ח ע"ב] אין העני רשאי לקנות ממעות פורים אפילו רצועה לסנדלו. וצריך כ"א לשלוח לחבירו מן המאכלים הנמצאים לו שנאמר ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים. שתי מתנות לשני עניים. ואין איסור לעשות מלאכה בפורים, אך עכ"ז אמרו [ה' ע"ב] העושה מלאכה בפורים אינו רואה סימן ברכה לעולם, מפני שבהתעסקו במלאכתו יקצר ויתרשל מהכין מהצריך לסעודה. ואמרו [שם] בזה, רב חזייא לההוא גברא דאזרע כתנא ביומא דפוריא ולטייה ולא אצמח כתנא. ויום י"ד מאדר ראשון אסור בהספד ובתענית, לאומרם במשנה [ו' ע"ב] אין בין אדר ראשון לאדר שני אלא מקרא מגלה ומתנות לאביונים. ופירשו בגמרא [שם] מתניתין הכי קתני אין בין י"ד של אדר ראשון לי"ד של אדר שני אלא מקרא מגלה ומתנות לאביונים, הא לענין הספד ותענית זה וזה שוין.
